לקראת יום הולדת 50 שלי, גיליתי שאני חולה בפוליציטמיה ורה. גיליתי זאת בזכות בדיקות דם שנתיות שאני מקפידה לעשות בכל שנה. עד האבחון חייתי כשנה שנתיים עם כל מני תופעות לוואי מעצבנות שלא ייחסתי להן חשיבות ונתתי תירוצים למכביר.

אני לא ישנה טוב בלילה?
נו מה, אני כבר כמעט בת חמישים, ברור שזו תופעה של גיל המעבר.

אני עייפה נורא כל היום, מרגישה שלא זורם לי דם בגוף, מאבדת את האנרגיה שלי?
נו זה ממש ברור, זה בגלל שאני לא ישנה בלילה כמו שצריך.

סחרחורות?
בטח לא שתיתי מספיק.

הגוף מגרד לי נורא אחרי מקלחת חמה?
זה הסבון לא טוב, או המים קשים.

הפנים שלי נראות לי מתות, מכוערות, בלי חיות?
נו אני מתבגרת…מזדקנת…
ועוד ועוד…

לכל תופעה מצאתי סיבה מה זה ולמה לא לגשת לרופאת המשפחה לבירור. המזל שלי הוא שאני מאוד מקפידה על בדיקות שנתיות. מבדיקות נשיות ועד לבדיקות דם שגרתיות.

בשנת 2020 כמו בכל שנה, עשיתי בדיקות דם שגרתיות. רופאת המשפחה הנפלאה שלי שמה לב שספירת הדם שלי לא תקינה, המטוקריט (שעד אז לא ידעתי בכלל מה זה ועל מה זה מעיד) גבוה מדי והמדדים רק עולים ועולים מבדיקה לבדיקה. רופאת המשפחה שלי התייעצה וירטואלית עם המטולוגית בכירה שנתנה מיד הפניה לבדיקת דם ייחודית לגילוי מוטציה בשם ג'אק2 (JAK2).

לצערי הבדיקה הייתה חיובית למוטציה וקיבלתי אבחנה חד משמעית: פוליציטמיה ורה.
הא? מה זה? כמובן לא היה לי שמץ מה זה בכלל פוליציטמיה ורה, שלא נדבר על למה למחלות יש שמות הזיה כאלה, אי אפשר לקרוא למחלה בשם יותר פשוט וקליט כמו שפעת או אדמת? לימים הבנתי שזו מחלה במח עצם, מחלה ממשפחת סרטן הדם.

בכל אופן עד שלמדתי להגיד פוליציטמיה ורה כבר נתתי לה שם יותר ידידותי ובעיקר יותר משמעותי עבורי – פיבי (אני מבטיחה לכתוב ולהסביר מדוע פיבי, ולא זה לא קיצור של פיברומיאלגיה שתודה לאל אין לי).

מכירים את זה שאתן שומעות על אישה בת 40-50, שפתאום קיבלה לא עלינו התקף לב או אירוע מוחי או סרטן בשלב מתקדם או כל שיט אחר? אז זה לא סתם, לרוב.

זה בגלל מחלה כזו או אחרת שמקננת בגוף ואם אנחנו מתעלמות מהסימנים שהגוף שולח, ולא עושות את הבדיקות השגרתיות ומשחקות אותה גיבורות גדולות, זה יכול להיגמר רע מאוד. אז תעשו בדיקות שגרתיות תקופתיות, זה מציל חיים

הקפידו על כך.
בכל שנה ושנה.

זה לא לוקח הרבה זמן, וזה לא עולה כסף לרוב, וגם אם כן זה שווה את זה. את החיים שלכן. תעשו את כל מה שקופת החולים שלכם נותנת:
מבדיקות נשיות כבדיקת שד ופאפ, לבדיקת דם סמוי בצואה ומעל הכל הכי הכי הקפידו על בדיקות דם שנתיות. זה מציל חיים, זה מאריך חיים, זה עושה טוב לחיים.

הנה תראו אותי איזה יופי, אמנם זה לקח המון זמן אבל אני כבר לא מתגרדת, כבר לא מסתחררת, האיום של קריש דם קטלני יותר או פחות מטופל ומאוזן ואני חיה את החיים הטובים שלי עד כמה שרק אפשר.

כפסיכותרפיסטית הוליסטית אני מאמינה שהאיזון אליו הגעתי אינו רק בזכות הטיפול הרפואי המסור שאני מקבלת אלא בזכות נוספת משמעותית לא פחות – תרגול חיובי מעשי יומיומי.

הכל בחיים זה ענין של נקודת מבט, איך אנחנו בוחרים לראות ולהתבונן במצב מסוים, שנאמר Always Look on the Bright Side of Life תמיד תבחרו להתבונן בצד המואר של החיים. 
השפה החיובית שגורה בפי ובמוחי כבר כמה שנים טובות.

התחלתי בשנת 2003 (אני מספרת על כך בספרי 21 ימים טובים) ואני ממשיכה בדבקות לתרגל – נשימות, מנטרות מדויקות לי, מילים טובות, תודות, ברכות, ראיה חיובית ועוד כפי שאני מלמדת. אני עושה ככה כל יום כל היום משנת 2003 ואמשיך עד אין 120. בזכות השפה הזו, החשיבה החיובית המתמדת אני מצליחה. מצליחה לעשות כל מה שאני מבקשת לעצמי וגם לעבור סדרת טיפולים לא פשוטים של הקזות דם, שעברתי בשנה הראשונה לאבחון.