מה רצית להיות כשהיית קטנה או מה הייעוד שלך?

כשהייתי קטנה רציתי להיות גננת, כולם היו בטוחים שאני אהיה גננת.
ולא… לא הייתי גננת.בתיכון למדתי במגמת מנהל ומזכירות וזה מה שעשיתי.
בצבא הייתי קלדנית ולאחר מכן עבדתי במשרדים שונים, מבית המשפט ועד משרדי עורכי דין.
עבודתי האחרונה היתה כמנהלת לשכת מנכ”ל עד שפיטרו אותי.
פיטרו אותי בזמן הכי לא נכון שיש, בנקודה הכי קשה וכואבת ונמוכה של החיים שלי – פיזית, רגשית, נפשית, כלכלית. הכל.
זו היתה שנת 2003 ואני בת 31, נשואה לערן ואמא למעין בת ה- 4.
בשנה הזו התחלתי לשים לב לסימנים שהיקום שולח לי ולמתנות שאלת הגורל מזמנת לי.
מה קרה פתאום שהתחלתי לשים לב? או! קוראים לזה מדיטציה 🙂
זו היתה שנה איומה כאמור ואני מרוסקת לחלוטין החלטתי לקחת את עצמי בידיים ולנסות לעשות מהתחביב שלי (קלפי טארוט) פרנסה.
בד בבד התחלתי לעשות עבודה על עצמי. על הדימוי העצמי שלי.
על הביטחון העצמי שלי ובעיקר ומעל הכל על הרוגע שלי (דאז סבלתי מהתקפי זעם והתפרצויות אימפולסיביות קשות ואיומות מאוד).
אז התחלתי לעשות מדיטציה… נשימות יחד עם עבודה אינטנסיבית על הביטחון העצמי שלי.
כשפתחתי את העסק שלי במס הכנסה, ביטוח לאומי, מע”מ חשבתי שמה שאני אעשה זה אתן ייעוץ בקלפים ואלמד קלפים ובמקרה הטוב גם אעביר הרצאות.

ואז היקום שלח סימן ראשון…
באותה תקופה ניהלתי את פורום טארוט בתפוז וביום אחד בשעות אחה”צ פונה אלי אחת הגולשות בדחילו ורחימו ומבקשת שאבוא להנחות מסיבת רווקות כי המפעילה שהן הזמינו הבריזה להן.
אני? מסיבת רווקות? מה קשור? אני בכלל לא יודעת מה עושים ובחיים לא הייתי במסיבת רווקות, ואפילו לא היתה לי מסיבת רווקות.
אבל עשיתי את זה.
התרגשתי עד מוות, אבל עשיתי את זה.
נשמתי ונשמתי ושמתי ועשיתי את זה
ו-וואלה… היתה יופי של מסיבה ואני התאהבתי ברעיון של להנחות מסיבות רווקות וזה מה שקרה.
עד שנת 2008 זה בעיקר מה שעשיתי – מסיבות משלל סוגים (רווקות, יום הולדת), סדנאות והרצאות.
התאהבתי בהנחייה והלכתי ללמוד הנחיית מעגלי נשים, ובשנת 2009 החלטתי שאני הולכת ללמוד הנחיית קבוצות. לא גננת, אלא הנחיית קבוצות!
חיפשתי ומצאתי את הלימודים הנכונים לי (שנתיים הנחית קבוצות הוליסטית בשילוב שמאניזם ובודהיזם) וכך היה.

ואז היקום שלח סימן שני…

יום ראשון ללימודים, שיעור ראשון, שעה ראשונה ומה שעולה לי בראש (בעקבות מה שהיה שם) זו הרעלת היריון שלי, הבן שלי שנפטר בגיל 3 שבועות, העובר שאיבדתי ברחמי וילדתי בלידה שקטה, הרעלת היריון הנוראית הזו. דבר הביא לדבר ואני הקדשתי את כל הלימודים שלי ללידה שקטה, לאובדן היריון. בד בבד אני ממשיכה להנחות מסיבות, לייעץ, ללמד והמיסטיקה היא הכלי שלי.

את עבודת הסיום ואת הפרקטיקום הקדשתי ללידה שקטה ומפה לשם מצאתי את עצמי מנחה קבוצות לנשים לאחר לידה שקטה / אובדן היריון.

ואז היקום שלח סימן שלישי….
שנת 2013 ובנות מתקשרות ומבקשות ליווי אישי, לא בקבוצה.
מבקשות את הטיפול שלי ומבקשות את הלימודים איתי למודעות עצמית וביטחון עצמי, ואני מסכימה ומקבלת אותן ויחד עם זאת לשם היושרה הרוחנית שלי והרחבת הידע אני מחפשת לימודים בהתאמה. ומצאתי.
לא גננת, אלא פסיכותרפיה הוליסטית!
שלוש שנים למדתי פסיכותרפיה הוליסטית. מושלם!!
והנה אני היום לפניכן חברות יקרות שלי.
לא גננת, לא קלדנית, לא מזכירה.
פסיכותרפיסטית הוליסטית!! ואני כל כל גאה, שמחה ושלמה. כל כך!