קורס תיאוריות התפתחות בפסיכולוגיה – עבודת סיום שנה א'

קורס מבוא לפסיכולוגיה – עבודת סיום שנה א' / אסנת בן ברוך
לידה שקטה / אובדן היריון

ההלכה היהודית קובעת, שעל תינוק שנולד ללא רוח חיים אין לשבת שבעה ויתרה מכך היא אינה מעודדת זאת. המקובל בחברה, הן המסורתית והן החילונית, שבמקרה של לידת תינוק מת לא נוהגים על פי הלכות האבלות המקובלות ומצפים מהאישה לחזור למעגל החיים הנורמטיבי כמעט מיידית.

יחד עם זאת האם מרגישה צורך להתאבל ומכיוון שאין היא מקבלת תמיכה מן הסובבים אותה, נוצרת בעיה – יש אמביוולנטיות למידת הלגיטימיות שהיא מאפשרת לעצמה.

אני בוחרת לטפל באישה שחוותה לידה שקטה בגישה ההומניסטית אשר פותחה בשנות החמישית בארצות הברית (להבדיל מרוב הגישות, שעד כה פותחו בארצות אירופה) ע"י קארל רוג'רס ואברהם מסלאו.

הגישה ההומניסטית מגיבה לגישות המובילות באותה התקופה – הגישה הפסיכודינמית והגישה הביהביוריסטית אשר הדגישו את החלקים הפחות טובים בבני האדם – ומציגה את הטוב  הבסיסי, שבבני האדם וכמי ששואפים למימוש הפוטנציאל שטמון בם.

גישה זו מתאימה ביותר לטיפול במקרה של אישה שחוותה לידה שקטה ואובדן היריון, כיוון, שהיא אינה מנסה להסביר את התנהגות האישה באמצעות מניעים נסתרים אלא מקבלת בהבנה מלאה את הבחירה של האישה ברגשות שלה – עצב ואבל. 
על פי גישה זו – אם האישה מאמינה, שחווית הלידה השקטה ואובדן ההיריון שלה היתה מאוד  משמעותית עבורה, אז היא אכן כזאת!

אם האישה מרגישה, שהיא זקוקה לזמן אבלות ופרידה בעקבות האובדן אזי גם אם החברה מסביב איננה חושבת שהאובדן שלה אמיתי, עפ"י גישה מבורכת זו האובדן ממשי לאישה ומכאן מקבל את המקום והזמן הראויים והנכונים.

המטרה הטיפולית שלי היא להעניק לאישה לגיטימציה לכל הרגשות, שהיא חווה בעקבות האובדן,

ומכאן אני מבקשת להעביר את האישה תהליך של אבל ופרידה דרך חמשת שלבי האבל:

הכחשה, מיקוח, כעס, עצב והשלמה.

המטרה החשובה ביותר בטיפול היא, שאישה אשר חוותה לידה שקטה תלמד, שמותר לה להרגיש עצב וכאב ואף כעס, ומותר לה להעניק מקום של כבוד לרגשותיה השונים.

חשוב לי ללמד את האישה לא להחביא את רגשותיה, ולא לעטות על עצמה מסכה של שמחה, כי כך קל לחברה להתמודד עם האובדן שלה אלא להיפך – לתת מקום של כבוד לרגשותיה, להעניק לעצמה לגיטימציה של ממש להרגיש, להיעצב ואף להתאבל.  

האדם אינו מסוגל לאהוב את עצמו ולקבל את עצמו כאשר הוא מקבל מן הסביבה/החברה ביקורת ודחייה על התנהגותו/רגשותיו.

אישה שחוותה לידה שקטה חשה קונפליקט עצום בין רגשות העצב והכאב שבתוכה לבין החברה הסובבת אותה אשר אומרת לה באופן גלוי ובוטה, כי הרגשות שלה אינם נכונים, אינם טובים ואף אינם מועילים לה, ועליה להתגבר, לחזור למסלול החיים השגרתי במיידי, כי "לא קרה שום דבר, זה מה שהיה צריך לקרות, תיכנסי להיריון חדש ויהיה בסדר".

האישה חווה מצוקה של ממש כאשר קיים חוסר התאמה בין מה שהיא מרגישה באמת לבין איך שהחברה משקפת לה את הפחדים שלה מרגשותיה עצמה. קונפליקט זה עלול לגרום לה לחוסר ביטחון להתמודד עם האסון ולהמשיך לתפקד בחיי היומיום.

מכאן את הדגש הטיפולי אשים על יחס חיובי לא מותנה (unconditional positive regard).

אני מסכימה עם רוג'רס אשר טבע מושג זה וטען כי, על בני האדם להעניק זה לזה יחס חיובי לא מותנה, קרי לקבל באופן מלא ומוחלט את האחר כמות שהוא על מעשיו ורגשותיו גם יחד.

יחס חיובי בלתי מותנה ממני כמטפלת כלפי האישה המטופלת יעניק לה חופש לבטא את רגשותיה השונים. של האישה כלפי עצמה יאפשר לסביבתה ללמוד את צרכיה ואף אולי להעניק לה לגיטימציה לרגשותיה בעקבות האובדן. גישה טיפולית מבורכת זו תאפשר לאישה להשתחרר מההשפעות המדכאות של הסביבה הביקורתית ובכך תוכל לפתור ולהתמודד עם זיכרון האובדן בכוחות עצמה.


הוסיף רוג'רס ופיתח את שיטת הטיפול הידועה בתחום שנקראת תרפיה ממוקדת לקוח, וגם עם שיטה זו אני מאוד מסכימה ומקבלת את עקרונותיה.  

המילה לקוחה (להבדיל מפציינטית או מטופלת המעמידים את האישה בנקודת מוצא חולה וחלשה) מאוד מקובלת עלי ואני מעדיפה להשתמש בה ובכך להעניק ללקוחה שלי את הידיעה כי השירות המונחה הוא על ידיה ועל פיה.

—גישה זו מתאימה מאוד לנשים שחוו לידה שקטה כיוון שברוב המקרים הינן בעלות שיקול דעת תקין ובריאות נפש תקינה.

—בשיטה זו אני מעניקה ללקוחה יחס חיובי לא מותנה וקבלה מלאה של רגשותיה השונים בעקבות האובדן וזאת בגישה אמפטית ואכפתית במיוחד.  

—עפ"י רוג'רס המטפלת תנסה לנסח ולסגנן מחדש את דברי הלקוחה בעוד היא מעבירה לה מסר חיובי, שהיא מנסה להבין את חווייתה מתוך נקודת המבט שלה וזאת להבדיל מן הסביבה אשר מנסים להעביר לאישה שחוותה לידה שקטה, את נקודת המבט שלהם – לא קרה שום דבר ,הכל בסדר ויהיה בסדר.  


תפקידי כמטפלת הוא להעביר ללקוחה מסר שונה – את יכולה ומוזמנת לחקור בחופשיות את רגשותייך השונים גם אם הם קשים לטעמך כרגשות אשם וייסורי מצפון על מה שקרה ועל מה שאת חווה כעת לאחר הלידה השקטה.

כאשר אני מקבלת את רגשות הלקוחה כמות שהם אני למעשה מעבירה לה מסר ברור, חיובי ובונה, שהיא מסוגלת לקבל החלטות בעצמה מתוך מודעות בונה.

  • בנוסף לשיטות הטיפול עפ"י רוג'רס אשתמש בפירמידת הצרכים עפ"י מאסלו אשר טען כי האישיות של האדם עשויה לסטות מן הנורמה וזאת באופנים חיוביים ואף רצויים.  
  • פירמידת הצרכים עפ"י מאסלו מניחה כי קיימים צרכים אוניברסליים לכל אדם והם מאורגנים באופן היררכי ועל פי סדר חשיבותם לקיום האדם.
  • בתחתית הפירמידה ממוקמים הצרכים הפיסיולוגיים הבסיסיים, ובראשה צרכי הגדילה והמימוש העצמי – אשר אינם חיוניים לעצם קיומו של האדם.
  • הצרכים הבסיסיים הינם זהים לכל בני האדם ומסופקים ע"י החוץ, אך צרכי הגדילה שונים בין אנשים מכיוון שהם תלויים בטבעו של האדם וסיפוקם מגיע מתוך משאביו הפנימיים של האדם.
  • כל עוד צורך מסוים לא סופק, האדם ימשיך לעסוק בחיפוש אחרי מילויו; משסופק, האדם יעבור לצורך גבוה יותר בפירמידה. קרי, לא ניתן לעבור לרמה גבוהה יותר של צורך מבלי למלא את הרמה התחתונה (למשל אדם רעב לא יוכל להתרכז בעבודה או לחפש אהבה).
  • כך אישה שחוותה אובדן היריון ולידה שקטה, אם לא תעניק לגיטימציה של ממש לרגשותיה ולא תאפשר לעצמה לחוות תהליך של אבל ופרידה, לא תוכל להמשיך ולהתקדם בחייה.
  • רגשות האבל והעצב יודחקו ואף יוכחשו ומכאן הם עלולים לצאת החוצה באופנים שליליים שאינם רצויים כמו התקפות זעם, התמכרויות שונות, התבודדות והתכנסות וכיוצ"ב.
  • בנוסף אותה אישה עלולה לחוות עיכוב בחייה וברצון להיקלט להיריון חדש – אי מילוי הצורך הבסיסי של מתן לגיטימציה רגשית לכאב ותחושות האבל לא יאפשר לה את הרגיעה הנפשית הרצויה כדי לעלות שלב בפירמידה ולהיקלט להיריון חדש.