עוד 8 ימים אני בת 33, כמעט 33 שנה שהכל הולך כמו שתכננתי, או שלא!
כמו ילדה קטנה נסיכה שתמיד חלמה על הצלחה חתונה וילדים, ככה מתחיל גם הסיפור שלי…
אז, הנסיכה הקטנה גדלה, כן זאת אני… ובדרך עברה מלא דברים חלקם טובים חלקם פחות
אבל כמעט תמיד ידעתי איך להרים את עצמי מהם עד היום, כמעט 33…
תמיד ניסיתי להיות הכי טובה שיש בכל דבר שהצבתי לעצמי.
תמיד שמתי ועדיין שמה לעצמי מטרות ואני מנסה וכמעט תמיד מצליחה להשיג את היעדים אותם אני מציבה לעצמי.
אז אתחיל בעסקי-
כמעט תמיד הייתי עצמאית כזו שלוקחת סיכונים שלפעמים מצליחים ולפעמים פחות אבל היום כמעט בשיא הקריירה שלי אני יכולה להגיד שהצלחתי, הצלחתי להגיע למקום שבו אני יכולה להגיד ש המקצוע שלי הוא גם האהבה שלי. התחלתי כמעט מכלום והיום קניתי סטודיו ורכשתי לעצמי לקוחות שהם המשפחה המורחבת שלי. כאלה שאת התקופה של השנה האחרונה, כמעט 33, לא הייתי מצליחה לעבור בלעדיהן…
על כך ארחיב בהמשך
אז עסקית-הצלחתי!
חיצונית-תמיד הייתי ילדה רזה, עד אחרי הצבא, שם נפרדתי מאהבה הראשונה שלי ועליתי במשקל.
חייתי אז בחו"ל תקופה ארוכה, אני לא אשכח את היום הזה, באתי לביקור בארץ אחרי כמעט 7 שנים הייתי עם ההורים בים המלח, חשוב לציין שההורים שלי הם החברים הכי טובים שלי…
אז אבא שלח הערה קטנה ולפני שעליתי לטיסה חזרה גם אמא העירה בעדינות, ואז הבנתי… שדי!
חייבת לטפח את עצמי ולעשות דיאטה…
אחרי שנה חזרתי לארץ שוב לביקור והייתי 20 ומשהו קילו פחות… שמחה גדולה!
אז חיצונית-הצלחתי.
סיגריות-כמעט כל חיי הבוגרים עשנתי, סתומה! מכורה! אין מה לומר… יום אחד פשוט החלטתי שדי…
אחרי חתונה של חברה חזרתי עם חברתי הטובה אליה הביתה אחרי ש רקדנו ושתינו בטירוף וגם עישנתי מלא. קופסא שלמה. קמתי בבוקר עם הרגשה כל כך מגעילה ומאז ביי ביי סיגריות
אז גם בזה – הצלחתי.
ואז הגיע הרגע… אתר הכרויות, מי היה מאמין, אחרי דייטים כושלים, זוגיויות מאכזבות. הגיע האביר…
לא ממש על סוס אבל הגיע. שאגב אם הייתי מעשנת רוב הסיכויים שלעולם לא היינו נפגשים…
אחרי חצי שנה הצעת נישואין. מושלם!
אחרי שנה קצת לפני החתונה אושר ושמחה אנחנו בהריון!!!!!
ואז החתונה ירח דבש מושלם… כמו שתמיד חלמתי, אני בעלי, הריון, עסק, משפחה מדהימה
וביום אחד אחרי חמישה חודשים. בום. אני לא אשכח את הרגע הזה בחיים.
הכל מתנפץ לרסיסים.
סקירה שניה. מרגישה תנועות. מאושרת מהרגע. והרופא אומר… אין מי שפיר,העובר הפסיק להתפתח,
הפסקת הריון… בעלי מתרסק על הכיסא לידו
ואני? אני לא האמנתי למה דווקא אני? למה לי? ואז הבנתי מזה אומר…
הרגשתי הכל איך העולם סוגר עליי,
אני בבית חולים עם ההורים לצידי עם בעלי המושלם שלא עוזב לרגע,
עם הודעות בלתי פוסקות של תמיכה אין סופית מהלקוחות המדהימות שהן משפחה מורחבת שמספרות לי אלפי סיפורים שגם הן עברו את זה או דומה,
עם המשפחה של בעלי שתומכת,
עם המשפחה המורחבת שלי שעוזרת, מחזקת,
עם אחי שיקר לי מכל שנמצא מעבר לים
ולמרות הכל עדיין הרגיש כאילו הוא כאן,
עם תמיכה מדהימה של הצוות הרפואי בבית החולים…
ועם זאת אני,
עם הכאב שלי, עם הצער העצום. פעמיים אפידורל, צירים מורגשים וכאב לב אחד גדול…
יום רביעי שעה 22:55 צווחה שקטה כדי לא להעיר את הסובבים.. הוא יצא, שקט כל כך.
ואז… עוזבים את בית החולים לבד, בלי תינוק, מגיעים הביתה לבד, בלי תינוק…
איך מתמודדים??? הריון ראשון???
אחרי שבוע וחצי חזרתי לעבוד,
בעזרת המשפחה ובעלי והתמיכה קמתי על הרגליים עם חיוך שלפעמים לא היה הכי אמיתי…
אבל היי, יש לי תירוץ. חיבוק גדול מכל האנשים שידעו שמעו… חיבוק שנתן לי עוד כוח להמשיך…
עדיין שם, מתעוררת כל בוקר עם הזיכרון, הולכת לישון איתו בלילה.
המגירה הזו לעולם לא תיסגר… יש עליות יש ירידות. פעם צוחקת פעם בוכה… הרבה בוכה
אבל עכשיו אני יכולה להגיד שהיום חודש וחצי אחרי
עוד שמונה ימים בת 33, משקמת את הלב שלי, מאמינה בכל ליבי עכשיו בפעם הראשונה בלב שלם שזה יבוא שוב, בקרוב, אני ארגיש את זה זז לי בבטן והפעם זה יהיה מושלם.
אז לפעמים הדברים לא הולכים כמו שתכננתי… כנראה שליקום יש תכניות אחרות לגביי…
היום אני מוכנה! מוכנה לקבל את גיל 33 בעוד שמונה ימים ולשים מאחורי את כל הצער, הכאב והאובדן של התקופה האחרונה…
היום אני מוכנה ומבינה שבקרוב זה שוב יקרה! בקרוב מאוד!
תודה למי שקראה עד לכאן… פרקיתי…
תודה לכל מי שהיה איתי וסביבי תומך ועוזר…
תודה ליקום שמעניק לי כוח…
ענבל.