שבוע 22 פלוס יום בדרכי ברכבת מנהריה לביה"ח רמב"ם לסקירת מערכות מורחבת
כל הדרך תחושת בטן מוזרה משהו לא טובקורה ותפילה להקב"ה שלא יאכזב אותי..
נכנסת לסקירה מלווה בבעלי רופא ורופאה כל אחד מול מסך ומתחילים ..
לא היה קשה לנחש מחכה לראות במסך את הדופק לשמוע את זרימות הדם לראות את הבובה שלי גדלה
אבל הרופאים מתחילים לדבר בניהם באנגלית והדמעות שלי זולגות עוד לפני שזה נאמר חד משמעית.. מצטערים אבל אין דופק ואין זרימות דם בקושי יש מים את צריכה לעבור הפסקת הריון.
סכינים חדים מפלחים את ליבי הכואב הבכי רק מתגבר ומתגבר הכאב שלי והכאב בעיניים הדומעות של בעלי.. למה ה' אתה מעמיד אותנו בניסיון הזה כואב לי קשה לי אני רוצה את התינוקת שלי אני מחכה לה כבר 6 חודשים של בחילות הקאות סחרחורות חולשה..
הילדים כבר יודעים שואלים נו אמא מתי תביאי את התינוקת הביתה
למה למה???
אחותי שעברה אף היא לידה שקטה בשבוע 40 פלוס מכירה את הכאב והחויה מקרוב הגיעה לקחת אותי לביה"ח נהריה להפסקת הריון ואמרה לי בדרך משהו שהצליח לרומם את רוחי קצת.
מה שה' עושה לטובה עושה תיראי את זה שהתינוקת הזאת באה לתיקון של 6 חודשים ובחרו בך שהיא תעבור את התיקון הזה בגופך זכית…
כן נשמע הזוי אבל למי שמאמינה זה נותן קצת כח …ותחושה של זכיתי…
עברתי אתמול בלילה את תחילת תהליך הפסקת ההריון
בבוקר מוקדם התעוררתי לבוקר כואב צירים ירידת מים ומשם הכל ניהיה שחור זה בא זה מתקרב..
ישר לחדר לידה והופ היא בחוץ..
קטנה שלי יפה שלי כל התווים קטנים מצויירים אוזן פיצפונת אף קטנטן והכל כמו בובת ברבי קטנה..
כמה רציתי אותך מתפתחת בריאה ושלימה
ספרתי כל שבוע ושבוע שעובר בכמיהה אבל בחשבונות שמיים הוחלט אחרת..
כן יש לי ב"ה 3 ילדים בריאים בבית בן בת בן
והנה בדיוק הזמן שרצינו עוד הקטן כבר בן 4.5 הגיל שלי 35 בדיוק זמן לילד אחרון
ומה יותר כייף מלגלות שיש לך בת נוספת בדרך…
אך התקוות החלומות מתנפצות לך בבת אחת..
אבל כבר יש לי שם והקטן כל היום אמא מתי התינוקת תבוא..
ועברנו לקראת בואך לבית גדול יותר ובכדי שלא יהיה קשה מדי לקראת הלידה
אז ביצענו את המעבר כבר בחודש חמישי.. והכל מתרסק לך לאט לאט…
הרבה אומרים יש לה ילדים בבית ורואים את זה כמובן מאליו זה יעבור.. ברור שזה בסוף יעבור… החיים השיגרה הילדים..
אבל הכאב והצער על האובדן הוא בכל חודש ולא קשור אם יש לך בבית ילדים או לא…
כן כואב לי רע לי עצוב לי הלב שלי נשבר
רציתי אותה..וחיכיתי לה בכל מאודי..
ועוד לשמוע את הקטן שלי בן 4.5 אומר לי אמא אני יודע שאת בביה"ח כי כואב לך הלב..
ואז אני מנסה לברר אם הבת שלי בת 7 מבינה מה ומו והיא אומרת לי אמא זה קרה לך כי את לא נחה…
כל תגובה כזאת של הילדים קורעת אותך לגזרים…
בנות יקרות משתתפת בצער ובכאב של כל אחת מכן שחווה לידה שקטה.
תיהיו חזקות ושהקב"ה יבשר אותנו בבשורות טובות ומשמחות בכל ימי חיינו אמן!!!
זהווווו פרקתייייי…
מורן מיימון.
