הייתי בהיריון מספר שלוש
לא ידעתי שאני בכלל בהיריון עד שבוע 8
הייתי בחששות מעורבים לגביו כי הייתה לי פיצית בת 8 חודשים בבית.
החלטתי שאני שומרת על ההיריון ואכן כך עשיתי, עשיתי את כל הבדיקות הכל היה תקין.
יום לפני התחילו לי כאבי בטן איומים נוראים
אבל אני אימא עם 2 בנות בבית אני צריכה לנוח שום דבר לא קרה התינוקת בסדר.
קמתי בבוקר היה יום רגיל והתחילו לי צירים אלוהים צירים?! היו לי צירים סדירים וחזקים.
הלכתי למיון נשים בביח מאיר לא יכולתי לשבת לא יכולתי לזוז שלחו אותי לאולטרסאונד
ברגע שהיא שמה את המפרט ידעתי אין לי כבר תינוקת. אין לי אוצר קטן שאני אשמור עליו מכל משמר.
ביום בהיר אחד זה נעלם. בשבוע 18 + 5 התינוקת נעלמה.
שהגעתי לבי"ח כבר הייתי למעשה בלידה
הגוף כבר דחה אותה סחבתי אותה שבועיים בלי דופק.
במקום לצאת עם ידיים מלאות יצאתי עם ידיים ריקות. לעולם אני לא אשכח את התאריך שבה איבדתי את האוצר שלי. 5.8.14
הייתי במצב נפשי לא טוב.
לא הייתה לי כל כך תמיכה בבית
בעלי מצד אחד תמך ומצד שני לא כל כך, לדעתי הוא לא ידע איך להתמודד עם זה.
חיפשתי קבוצות תמיכה בשביל שאני אדע איך להתמודד וכך פגשתי את אסנת עם הקבוצה של אובדן היריון ולידה שקטה.
אחרי שיחה בטלפון קבענו להיפגש כי הייתי זקוקה למישהי שחוותה את זה שיודעת מהי ההרגשה שלי לאבד תינוקת.
ואכן נפגשנו 5 מפגשים בשביל להשלים עם האבל.
היום אני במצב נפשי הרבה יותר טוב ואין לי בעיה לדבר על זה ולשתף.
צריך להביא מודעות יותר גדולה לבנות שחוות לידה שקטה ובשביל זה אני פה. אסנת באותה נשימה אני מודה לך שהיית בשבילי ואת עדין פה בשבילי.
Brian Littrell – Wish Lyrics
תודה, ליהיא פיטוסי גוט