אני בת 29 (ממש אוטוטו 30 אימל'ה), התחתנתי לפני 6 שנים.

מיד אחרי החתונה ניסנו להיכנס להריון ואחרי 9 חודשים הפנתי את עצמי למומחית לפוריות (לחץ לחץ לחץ) בבדיקת דם נאמר לי שאין לי ביוץ ולעולם לא אכנס טבעי וקיבלתי איקקלמין.

באותו טיפול עם איקקלמין נכנסתי להריון והשמחה הייתה רבה ומרובה.

בשבוע 8, אחרי שכבר נצפה דופק, היה דימום קטנטן בניגוב

ניגשנו למיון בדיקות עניינים הכל תקין הביתה אם ממשיך דימום לחזור….

ממשיך דימום מאשפזים להשגחה

ביום ראשון שיחררו אותי הביתה עם מכתב שחרור ביד,

ביקשתי עוד אולט' ליתר ביטחון – אין דופק…. הלך ההריון, הלכה התמימות…

אחרי ההפלה (ציטוטק) מבקשת מהרופא נשים שלי גלולות ל 3 חודשים שאסור להיכנס להריון הוא אומר "בחיים לא תעשי הריון לא צריך"

חודש אחכ אני בהריון! השמחה רבה ומרובה… יש דופק,

דימומים, עברנו גם את זה בשלום,

משבוע 16 אני מתחילה להתלונן על כאבים מהטבור לגב

הרופא אומא שזה שום דבר ושאני פשוט מאןד שמנה(כן כן אותו רופא שאמר שאני לא אעשה הריון טבעי)

עברנו חצי הריון…. ושבוע 22 אני קמה לשלולית מים ירידת מים בעקבות צירים מוקדמים

(מסתבר שמשבוע 16 זה היה צירים)

אשפוז מחלקת נשים,

המתה של העובר, פיטוצין, פתיחה, הורדה לחדר לידה, לידה של תינוק מושלם מדהים ומת!

חודשיים אחכ אני שוב בהריון! שוב טבעי ברוך השם!

הפעם לא משחקים איתי – קלאקסן תפר צווארי שמירת הריון מלאה….

שבוע 17 ירידת מיים ודימום מסיבי צירים נוראים רופא בהמה בביהח

וההריון הסתיים במילים של הרופא "לכי לחדר לפלוט את הדבר הזה"

בכי, דיכאון, פסיכאטר שהגדיר את מה שעברתי כאונס….

אבל אנחנו לביאות! חודש אחרי הריון נוסף טבעי – עוד לא הספקתי להקל והוא נפל – הריון כימי

די! בורא עולם די! הפסקה! נמאס לי! בערך 3 שנים 4 הריונות….מספיק!

הרופא נשים החדש והמהמם שלי (עד היום מלווה אותי) ממליץ ניתוח קיצור קיבה…

התלבטויות רבות ועניינים הוחלט לעשות, מסרבים לנתח אותי בגלל עבר גניקולוגי…

אחרי עוד כמעט שנה יש אישור לנתח אןתי….קדימה!

עושה קיצור קיבה מקבלת אישור אחרי חצי שנה לנסות להרות…

מנסה בכל הכוח אין הריון!

אחרי שנה מופנת לרופא פוריות…

מעקב זקיקים חודש ראשון ללא כל טיפול ויש הריון! הריון חמישי!!! השמחה רבה ומרובה!

הרופא ההיסטרי שלי רואה דופק ושולח אותי לשמירת הריון…

שבועיים אחכ אין דופק….ושוב הפלה וציטוטק…

ומתחילים מההתחלה…. אחרי חודשיים מעקב ביוץ יש הריון! מספר 6!

עדיין בלי הורמונים….. ושוב הריון כימי…

מחליפה מומחה פוריות (הוא עיצבן אותי מאןד בגישת ה"אני אלוהים" ואת לא צריכה לדעת כלום" )

מתחילים הזרעות והורמונים ואחרי כחצי שנה עוברת ל i.v.f

קצת המומה לא מבינה מאיפה פתאום הקושי להיכנס להריון…..

ואז מבינה שזה נפשי בלבד והרווחתי אותו ביושר!!!

I.v.f מתחילה בביהח העמק טיפול ראשון שואבים ביצית אחת בלבד! הפריה אחת!החזרה אחת!

בטא 0! מיואשת!

בהעמק יוצאים לחופשת חג אוגוסט ואחכ חגי תשרי תחזירי באוקטובר… לא רוצה!

הולכת למדיקל סנטר לדר דורון גולדברג (המדהים!).

דר דורון גולדברג לא מפחד…נותן מינונים מטורפים ושואב בשמחה

12 ביציות, 11 הופרו, 6 שרדו יממה, 4 שרדו שתי יממות… התלבטות – להחזיר אחד או שניים?!

מחליטים אחד?! למה??? תקראו את כל המגילה…

אחד שוגר לחלל הרחם….

כסיסת ציפורנים בבקשה בבקשה שיצליח מגיע לי!

מגיע יום הבטא….מבקשת לעשות גם אולט' בגלל כאבים בצד שמאל…

שואלת את הרופא נשים שלי מה דעתו.. אם הוא צריך להמר 70% שלילי 30% חיובי….

יוצאת בוכה!

מקבלת תוצאות בדיקת דם בטא 285!!!

מתקשרת לרופא נשים שנינו צורחים!

ואז הוא מצנן את ההתלהבות מתחנן אלי שאני לא אספר לאף אחד שיש עוד המון אבני דרך לעבור –

הכפלה, דופק, שקיפות וסקירה…

אבל החלטתי שאם לא עכשיו אז מתי! אז כן!!!

אני בתחילת המסע לילד חי!

ההריון השביעי יוצא לדרך…עם חששות, דמעות והמון תפילות ותקווה…

ראינו שק הריון, שק חלמון, הד עוברי והוא אפילו בטוח שהוא ראה דופק 🙏

ולאט לאט, בחרדה, עברו להם 37 שבועות, וילדתי בזרוז נסיכה קטנה

שירה Shiradig@gmail.com