קורס תיאוריות התפתחות בפסיכולוגיה - עבודת סיום שנה א' / אסנת בן ברוך 
לידה שקטה / אובדן היריון 


בעבודתי כמטפלת בנשים לאחר אובדן היריון / לידה שקטה אני נתקלת בקושי חוזר ונשנה אצל רוב המטופלות, שמגיעות אלי: אי מתן לגיטימציה רגשית, לכאב ולאבל בעקבות כך. 

מהי לידה שקטה?
לידה שקטה הינה לידה בה התינוק אינו בוכה בצאתו אל העולם, הוא נולד ללא רוח חיים. 

אישה לאחר לידה זו מוצאת עצמה במצב קשה, שאינו ברור ומוגדר. 

היא עברה לידה.
מבחינה פיזית ורגשית היא במצב של משכב לידה, היא סובלת מכל התופעות השכיחות לאחר לידה פיזית ורגשית גם יחד ו
יחד עם זאת אין לאישה תינוק. כל הציפיות, התקוות והחלומות שלה על התינוק מתנפצים באחת והיא מוצאת עצמה במצב רגשי קשה מאוד אשר ברוב המקרים אינו זוכה לתמיכה והכרה חברתית.

אובדן ילד הוא נורא ויחד עם זאת אובדן עובר / תינוק רך בסמוך ללידתו נתפס ברוב המקרים על ידי החברה, דתית וחילונית כאחת, כאובדן שאינו ממשי.
אמנם זה עצוב אך יש להתגבר עליו במהירות מאחר וזה לא אובדן "אמיתי" כי התינוק איננו "אמיתי".

מחקרים מגלים כי החברה נוטה להפחית מחומרת השכול במקרים של לידת תינוק מת או מוות של תינוק רך סמוך ללידה וההורים בדרך כלל לא זוכים בלגיטימציה ובהתייחסות הולמת לתהליכי האבל העוברים עליהם.

נשים שחוו אובדן הריון ולידה שקטה נאלצות להתמודד עם אבדן שאין לו הכרה חברתית וממסדית ומכאן הן חוות קונפליקט יום יומי.

כאשר אישה מאבדת את תינוקה היא מאבדת גם את כל, שהתינוק ייצג עבורה – חלק מהעצמי, חלק מהגוף הפיזי, הקשר שלה לעתיד, מקור אהבה, חלק מהאיכויות והכישרונות הייחודיים שלו כפי שהיו יכולים להיות מגולמים בתינוק שאבד.

מכאן אם אשר איבדה את תינוקה עלולה לחוש ברגשות אשמה, כעס כלפי עצמה וכלפי הסביבה שלה, פחד, בדידות, תחושה שהיא מקולקלת, פגם בנשיות, בלבול, קושי, הדחקה, אבל מוסתר ומופנם, תפקוד מלא תוך כדי הדחקת רגשותיה.

ההלכה היהודית קובעת שעל תינוק שנולד ללא רוח חיים אין לשבת שבעה ויתרה מכך היא אינה מעודדת זאת. המקובל בחברה, הן המסורתית והן החילונית, שבמקרה של לידת מת לא נוהגים על פי הלכות האבלות המקובלות ומצפים מהאישה לחזור למעגל החיים הנורמטיבי כמעט מיידית.

יחד עם זאת האם מרגישה צורך להתאבל ומכיוון שאין היא מקבלת תמיכה מן הסובבים אותה, נוצרת בעיה – יש אמביוולנטיות למידת הלגיטימיות שהיא מאפשרת לעצמה.

בקליניקה שלי אני מטפלת בנשים שחוו אובדן היריון ולידה שקטה דרך חמשת שלבי האבל:

הכחשה/הדחקה, מיקוח, כעס, עצב/דיכאון והשלמה.

מרבית הנשים המגיעות לקליניקה נמצאות בשלב הראשון ו/או השני, ומתקשות מאוד לעבור הלאה ולהביע את רגשות הכעס והעצב שלהן עד ההשלמה.

לא אחת אני שומעת מפי אישה, שנמצאת בעיצומו של השלב הראשון של האבל, שהכל בסדר והיא חזקה וחייבת להיות חזקה כי כך מצפים ממנה.

אמירות מסוג זה יכולות להירכש בזמן ההשפעה של המעגל המשפחתי בשלבי ההתפתחות.

מי, שגדלה וחונכה במשפחה כבת בכורה ונאלצה להיות תמיד ראשונה, עצמאית וחזקה ואף לדאוג לעתים לעצמה ו/או לאחיה הקטנים ממנה.

עוד יכולה להתאים התנהגות זו למי, שגדלה בבית בו ההורים לא הביעו רגשות ולא תמכו אחד בשני ו/או בילדיהם בזמן עצב, כאב, אובדן אלא הדחיקו את הרגשות והקרינו כלפי חוץ "הכל בסדר".

ישנן נשים שמטילות את כל יהבן דרך השלב השני של האבל, מיקוח – כשאמצא את הקבר של בני/בתי הכל יהיה בסדר, כשאהיה בהיריון חדש ואלד תינוק בריא, הכל יהיה בסדר.

התנהגות כזו יכולה להתפרש דרך מעגל ההתפתחות השני – סביבת היומיום לאישה שגדלה כילדה בסביבה שאיננה מחבקת, תומכת ומאפשרת הבעת רגשות כמו בית ספר נוקשה, פנימיה מרוחקת בה החזק שורד ואילו החלש, שמפגין רגשות עלול להיפגע.

עוד יכולה להתאים התנהגות כזו למי, שגדלה בסביבה המעודדת תחרות ומכאן היא חשה כישלון עצום על כך שההיריון שלה אבד ובמקום לחוות לידה בריאה היא חוותה לידה שקטה, ובמקום "ידיים מלאות" ידיה ריקות.  

מי שגדלה במסגרת תחרותית תחוש בעיקר את תחושת הכישלון וביתר שאת, ויתרה מכך תחפוץ "לחזור למסלול" כמה שיותר מהר על מנת "לתקן" את המצב ולהיכנס להיריון חדש ולסיים אותו בידיים מלאות.

אריק אריקסון מפתח התיאוריה הפסיכוסוציאלית יתייחס לבעיה/קושי דרך ההתפתחות הבריאה של האישה ויתמקד באגו.  

אריקסון מציג שמונה שלבים – מרגע הלידה ועד רגע המוות, והוא מתבסס על המודל ההתפתחותי של פרויד (לפחות בחמשת השלבים הראשונים) ויחד עם זאת הוא מדגיש כי ההתנהגות אינה קשורה רק לדחפים מיניים או תוקפניים (איד) אלא יש דגש על הקשר הישיר, שבין הפרט לבין הסביבה בה הוא חי.  

אריקסון מתייחס אל האישיות הבריאה ומשלב שני היבטים:

ייחודיות                        – ראיה עצמית של הפרט בו הוא מכיר ומקבל את המהות הפנימית שלו.

שייכות חברתית            – ראיית העצמי בתוך הקבוצה בה הוא חי.

עפ"י אריקסון ההתנהגות אינה קשורה רק לאיד אלא יש קשר הדוק בין התנהגות הפרט לבין התהליך הסביבתי ומכאן אישה אשר איננה מקבלת תמיכה רגשית מהחברה הסובבת אותה עשויה להדחיק את רגשותיה למרות הדחף האנושי להעניק לכאב ביטוי ממשי.

כל התפתחות באשר היא מונעת ע"י 2 צרכים הפועלים יחד:

הצורך לגדול ולהשתנות, הצורך להתקיים ולשרוד.

כאשר האישה איננה מאפשרת לעצמה לחוות את הכאב הרגשי בגין האובדן, ואיננה מעניקה לעצמה את היכולת לגדול ולהתפתח בעקבות זאת נוצר חוסר איזון ומכאן עלולה להתפתח חרדה.

הגורם החשוב ביותר להתפתחות האדם הוא הסביבה בה הוא חי, המגע והיחסים עם החברה ומכאן כאשר החברה איננה מאפשרת לגיטימציה רגשית של ממש לאישה שחוותה אובדן היריון ולידה שקטה, היא חווה חוסר איזון וחוסר יכולת להביע את רגשותיה, לתת מקום לטראומה ולגדול ממנה.

עפ"י אריקסון הטיפול יתמקד בשלב השביעי - פוריות לעומת קיפאון.

שלב זה הינו השלב בו האדם הופך להורה והדמות המשמעותית בחייו היא המשפחה – בן זוג וילדים. בהתפתחות תקינה תירכש יכולת אכפתיות ודאגה.

לדעתי אישה לאחר לידה שקטה עליה לחוות את מגוון רגשותיה בגין האובדן, ולחוות אבל של ממש.

כאשר אני מטפלת באישה כזו אני מזמינה אותה ליצירה אשר תביע את רגשותיה השונים:

כתיבת מכתב שלא נכתב בשלב הכעס, יצירת מודעת אבל בשלב העצב, יצירת מצבת זיכרון לקראת ההשלמה.

אני מסכימה עם אריקסון המסביר, שאישה לאחר לידה שקטה תוכל לחוות את השלב הזה באופן תקין על אף הטראומה ולא תחווה משבר ו/או חרדה עליה ליצור לעצמה סביבה יצירתית.

היינץ קוהוט מפתח תיאורית התפתחות העצמי יתייחס לבעיה/קושי דרך  מבנה העצמי של האישה.

בגילאי 2 עד 4 מתפתח גרעין האמביציות המביא עמו שאיפה לכוח והצלחה כולל יוזמה והערכה.

בגילאי 4 עד 6 מתפתחת הכמיהה לשלמות האידאלית המביאה עמה יכולת לשליטה עצמית והרגעה.

עפ"י קוהוט אישה לאחר לידה שקטה, שאיננה מסוגלת להעניק לעצמה לגיטימציה רגשית לאבל בעקבות האובדן  - איננה בעלת מבנה עצמי שלם.

לעצמי שלושה צרכים בסיסיים וכאשר הם נענים ההתפתחות נורמלית וכשהם חסרים ההתפתחות נפגמת:


שיקוף  

קבלת הערכה והכרה מאדם בוגר המשקף את היכולת של התינוק ובכך הוא לומד מה הוא יכול ומה אינו יכול ובעיקר לומד להאמין שהוא יכול.

אידיאליזציה    

הצורך להיות קשור לאדם נעלה, מוערך הנותן כיוון ומשמעות לקיום ובכך מאפשר לילד להרגיש רוגע ולראות את האדם הבוגר כמי שישמור עליו גם בזמן איום.

תאומות

מכנה משותף בין התינוק למבוגר המעניק הרגשה של שייכות ומונע תחושת חריגות / בדידות.

אני מסכימה עם קוהוט על חשיבות שלושת הצרכים הללו.

אישה לאחר לידה שקטה זקוקה לשיקוף רגשותיה וכמו לקבל אישור על כך שמותר לה לכאוב ולהתאבל ומכאן, שהיא תוכל להתגבר ולהמשיך הלאה.

אותה אישה זקוקה לאידיאליזציה שיש מי שישמור עליה ויגן עליה משלל רגשותיה המגוונים בעקבות האסון ובנוסף יש מי שיטפל בה הלאה ויאפשר לה לחוות היריון חדש תקין ובריא.

האישה זקוקה גם למילוי הצורך השלישי – תאומות, היא איננה לבד בעולם והיא איננה היחידה שחוותה אובדן היריון ולידה שקטה. תחושת האוניברסליות מועילה ביותר לאותה האישה להתמודד עם רגשותיה השונים.

כאן אני מוצאת לנכון את הטיפול אותו אני מעניקה לנשים לאחר לידה שקטה – אם באישי ואם בקבוצתי – כיוון שאני עצמי חוויתי אובדן תינוק רך ולידה שקטה, ומכאן אני ממלאה עבור האישה את הצורך בתאומות לעצמי. 



אסנת בן ברוך
, פסיכותרפיה הוליסטית 054-4355341
מדריכה ומלווה תהליכי אבל ופרידה לאחר אובדן היריון / לידה שקטה