אחרי הפסקת היריון / לידה שקטה 


שלום לך יקירה, אם הגעת לדף מידע זה את ככל הנראה אחרי הפסקת היריון ותהליך לידה שקטה אז ראשית הרשי לי להשתתף בצערך וכאבך ולשלוח לך את תנחומיי הכנים.  

התחושות לאחר אובדן היריון / לידה שקטה הן מאוד קשות, מבלבלות ואף מטלטלות פיזית ורגשית גם יחד, וחשוב מאוד, שתקראי פוסט זה ותדעי כל שאת צריכה לדעת בנקודת הזמן הזו.

נאמר, כי אין חכם כבעל ניסיון ומכאן ריכזתי עבורך את העצות הכי טובות של חברות הקבוצה בפייסבוק, שכולן חוו אובדן היריון  ועברו  לידה שקטה:

הדבר הכי נכון שעשיתי זה לראות את בני. לזכור את פניו ואת גופו. את יופיו. לצלם אם אפשר ולראות כשמוכנים. לבכות ולבכות ולבכות משהו שאני לא עשיתי כי לא השלמתי עם זה. לחבק ולתת זמן לעצמך להיפרד

=====

מה ששיכנע אותי הוא סיפור שקראתי על בית חולים בארה"ב שצילמו כל ילד שנולד בלידה שקטה והודיעו להורים שהתמונות ישנן, אם הם רוצים, ניתן לבקש אותן. תוך שנה מאה אחוז מההורים ביקשו את התמונות של ילדיהם. אני ראיתי, ליטפתי, ביקשתי סליחה ונפרדתי לשלום משני הבנים שלי. זה נכון שאת התמונות שצילם בעלי מחקנו, אבל הזכרון לא ימחק לעולם. ובראש שלי, בזכרון שלי, הם היו יפים ומושלמים לא פחות מכל ילד שנולד חי.

=====

לקחת דולה שתלווה אתכם בתהליך הלא פשוט של הלידה. לחבק, לצלם, להיפרד. זה לא קל אבל לרוב בנות מתחרטות שלא עשו את זה.
=====

ברישום ילודים לרשום את השם שתכננתם לתת כי אחרת רושמים בת/בן- שם האם ולי אישית זה הפריע שמופיעה ברשומות ללא שם רשמי
כיום עם החוק החדש -לקבור היכן שיש יחס הולם לנפלים. אני הצבתי מצבה וזה נתן לי תחושה טובה שיש לה מקום מסודר משלה
=====

ללכת לקבוצת תמיכה כי גם כשנראה שאת מתמודדת עם האובדן כיאות חשוב שתעברי תהליך של אבל וקבלהלדעת שאת לא לבד. יש לא מעט בנות שעברו את זה והן כאן למענך.

=====

עברתי לצערי הרב 2 לידות שקטות. אחת לפני שנתיים והשנייה לפני חודש וחצי. בשתיהן נפרדתי, נישקתי וחיבקתי. בראשונה לא צילמתי ואחר כך התחרטתי מאד. בשנייה בעלי צילם אותי עם התינוק ולא מתחרטת. הסתכלתי על התמונות פעם אחת מאז.

=====

אני בחרתי לא לראות והפרידה שלי הייתה לפני השלב הראשון של הזריקה, זה היה מספיק קשה, לא הייתי מתמודדת טוב אם הייתי רואה.

=====

כל אחת בדרכה שלה אני רציתי לראות את הילד ואף פעם לא אשכח את פניו ,למרות שעברו 7 שנים... אני מתחרטת שלא ביקשתי לצלם אותו אבל לא ידעתי שזה אפשרי, והדבר שהכי עזר לי זה לדבר על זה ולשתף את הכאב לא להחזיק בבטן...

=====

אני לא הייתי מסוגלת לראות, בכלל כל ההריון היתה תחושה שהיא לא רוצה שיראו אותה, באולטרסאונד בשבוע 22 במשך שעה וחצי הרופא ניסה להתפקס על הפנים אבל היא שמה ידיים על הפנים כל הזמן, אני ובעלי דיברנו על זה שהיא פשוט לא רצתה( משבוע 16 הייתי בשמירת הריון עם בעיות והיא כנראה הרגישה שהיא לא תשרוד ) היום בדיעבד הייתי נותנת הכל בשביל לראות אותה.

למרות שהכל היה בהפתעה מהרגע להרגע...לבקש זמן לבד. לדבר עם העובר , לכתוב לו מכתב (כתבתי בפלאפון) ואני ביקשתי לראות ושמחה מזה מאוד. אחרי אז צילמנו אותו וזה מאוד משמעותי לי עכשיו. להמשיך גם אחרי לכתוב, לצייר, לדמיין להיעזר בכל מי שיכול להכיל ולהיות .

=====

יקירה, אני מקווה שמצאת מאמר זה נכון ומועיל לך, וכולי תקווה שהתהליך בפניו את עומדת יסתיים במהירות ובקלות האפשרית ביותר עבורך.

אני מזמינה אותך להצטרף אלינו לקבוצת תמיכה לאחר לידה שקטה בפייסבוק ולתת מזור לרגשותייך.

מצורפים עבורך לינקים שימושיים במיוחד:

חרדה לאחר לידה שקטה - כיצד להתמודד עם חרדה לאחר לידה שקטה

לידה שקטה תמיכה

לידה שקטה קבוצת תמיכה בפייסבוק

חמשת שלבי האבל לאחר לידה שקטה

כניסה להיריון אחרי לידה שקטה

=====

אני כאן בשבילך 054-4355341
אסנת בן ברוך פסיכותרפיה הוליסטית
מדריכה ומלווה תהליכי אבל ופרידה לאחר
 אובדן היריון, לידה שקטה