לידה שקטה / אובדן היריון  - חמשת שלבי האבל

לקראת הפסקת היריון / לפני לידה שקטה

לידה שקטה איננה מסתיימת בשמחה ובידיים מלאות.
התינוק הנולד בלידה שקטה אינו בוכה בצאתו אל העולם, הוא נולד ללא רוח חיים, הוא מת.
אישה לאחר לידה שקטה מוצאת עצמה במצב בו מבחינה פיזית ורגשית היא במצב של משכב לידה, היא סובלת מכל התופעות השכיחות לאחר לידה פיזית ורגשית גם יחד אך אין לה תינוק. ידיה ריקות. כל הציפיות, התקוות והחלומות שלה על התינוק מתנפצים באחת והיא מוצאת עצמה במצב רגשי קשה מאוד אשר ברוב המקרים אינו זוכה לתמיכה והכרה חברתית.
אובדן יילוד בלידה שקטה ו/או בסמוך ללידתו נתפס ברוב המקרים על ידי החברה, דתית וחילונית כאחת, כאובדן שאינו ממשי.
אמנם האובדן עצוב אך יש להתגבר עליו במהירות מאחר וזה לא אובדן "אמיתי" כי הילד לא "אמיתי".
מצאתי את חמשת שלבי האבל עפ"י המודל של קובלר-רוס מדויקים להפליא ומועילים ביותר לאישה אשר חוותה לידה שקטה ואינה יודעת כיצד להביא לידי ביטוי את תחושות האובדן והאבל המציפים אותה:

שלב ראשון - הכחשה/הדחקה
האישה מגנה על עצמה מפני רגשותיה ואומרת לעצמה ולסביבתה שהיא חזקה, הכל בסדר.
זהו מנגנון הגנה טבעי ואנושי המעניק לאישה זמן הסתגלות לידיעה המרה על אובדן היריון אותו היא חוותה. ההכחשה הזו מאפשרת לאישה כמעין פסק זמן לפני שהיא נאלצת לחזור למציאות בידיים ריקות.
 
שלב שני - מיקוח   
"אני חייבת להבין מה קרה ולמה! אני רוצה למצוא את הקבר של התינוק/ת שלי! אני חייבת להיכנס להיריון חדש מיד ואז הכל יהיה בסדר".
האישה עדיין איננה מסוגלת להתמודד עם האובדן היריון ומעסיקה את עצמה בכל דרך בשאיפה לדחות את הבלתי נמנע – הכרה באובדן ופרידה מהתינוק שלה.
 
שלב שלישי - כעס
"זה לא הוגן! למה זה קרה דווקא לי? איך ייתכן שזה קרה דווקא לי?"
קשה מאוד ואף בלתי אפשרי להתכחש לאובדן היריון לאורך זמן ומכאן הרגש הראשון אשר יוצא החוצה בטבעיות רבה הוא הכעס על מה שקרה ועל איך שקרה.
זהו שלב לא פשוט לא רק לאישה אלא גם לסובבים אותה אשר לעתים נאלצים לספוג את הכעס הבא לידי ביטוי בדרכים שונות – התבודדות, ניתוק רגשי, זעם מתפרץ ועוד.
 
שלב רביעי – עצב / דיכאון
"שום דבר לא שווה כלום, הכל אבוד. מה הטעם לנסות להיכנס שוב להיריון?"
שלב חשוב זה מתבטא בעוצמה רבה של תחושות האובדן החזקות המציפות את האישה. בשלב זה מגיעים רגשות אשמה, כישלון והחמצה. לא קל לעודד ולהרגיע בשלב זה את האישה האבלה ויתרה מכך, לא כדאי לעשות זאת. זהו שלב חשוב מאוד המהווה עיבוד רגשי של האובדן, שממנו תוכל האישה להתקדם לכיוון של קבלה והשלמה וחיים לצד האובדן.
זהו השלב החשוב ביותר לתמוך באישה האבלה מתוך הקשבה והבנה עם תשומת לב מלאה לרגשותיה, שחלילה לא יביאו למצב של דיכאון - אני מאוד ממליצה לצפות בסרטון המסביר בפשטות מכמירת לב מהו דיכאון ואיך אפשר להתמודד עמו. 

שלב חמישי - השלמה
לאחר קיום השלבים הקודמים יכולה האישה להשלים עם האסון אשר פקד אותה ולחיות עמו בשלום יחסי ובידיעה כי יהיה בסדר.
בשלב זה האישה מאפשרת לעצמה להפסיק להיאבק ומסוגלת לבטא את רגשותיה השונים ולחוש שזה בסדר, מותר לה.
 
בחני את עצמך, באיזה שלב את נמצאת?

חשוב לציין כי בניגוד לפרויד אשר טען כי בשלבי האבל יש חובה לעבור שלב אחד כדי לעבור שלב שני, אני מסכימה עם קובלר-רוס אשר טענה שאין חובה שהשלבים יתקיימו לפי הסדר וכי לא כל השלבים מתקיימים לאורך זמן במידה שווה.
לעתים אישה תחווה את כל השלבים בו זמנית ולעתים כל שלב (ובעיקר שלושת השלבים הראשונים) יימשך תקופה ממושכת.
חשוב לזכור כי תהליך האבל הוא אישי ואין להאיץ אותו, יש לתת לו להתקיים באופן טבעי עד לשלב האחרון, השלמה עם האובדן.

אני כאן בשבילך,
אסנת בן ברוך, פסיכותרפיה הוליסטית 054-4355341
מדריכה ומלווה תהליכי אבל ופרידה לאחר אובדן היריון / לידה שקטה